הלכה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה כול'. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כול'. 5b רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וּשְׂעִיר עִזִּ֥ים חַטָּאת לַֽיי. חֵט שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בוֹ אֶלָּא יי שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר. אֵין לִי אֶלָּא שָׂעִיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שְׂעִירֵי רְגָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּשְׂעִ֥יר. וָי''ו מוֹסִיף עַל עִנְייָן רִאשׁוֹן. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה. מַה נָן קַייָמִין. אִם בִּשְׂעִיר נַחְשׁוֹן. עַל שִׁבְטוֹ מְכַפֵּר. אִם בְּשָׁעִיר שֶׁלְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אֵין כְּיוֹצֵא בוֹ לַדּוֹרוֹת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשָׂעִיר שֶׁלְּרֹאש חוֹדֶשׁ. מַאי כְדוֹן. נֶאֱמַר כָּאן נְשִׂיאוּת עָוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְשִׂיאוּת עָוֹן. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. מַה לְהַלָּן עָווֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין אַף כָּאן עָוֹן הַקְּרֵיבִין וְלֹא עָוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַה חֲמִית מֵימַר בָּטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא נֵימָא בְטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי יוּדָה חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן חִלֵּק שִׁיטַּת רִבִּי יוּדָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים שֶׁאֵין מְכַפֵּר אֶלָּא תוֹלֶה. וַתְייָא כְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ לִתְלִייָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טעמא דר' יהודה. בכפרת שעיר ר''ח וכדפרישית במתני':
ואתיא. כהאי דדריש ר' יונה לטעמא דכתיב בשעיר הפנימי ועשהו חטאת משמע תקבעהו לשם חטאת זו שנאמר בו כדדרשי' לעיל מקרא דוכפר על הקדש שהוא לתלייה לכפרתו האמורה ושלא ישתנה לכפר כפרת אחרים:
מודה ר' יוחנן. דמפרש טעמא דר''ש בשעיר של ר''ח דפליג על ר' יהודה ור''מ דסבירא להו שהוקבעה כפרה א' לשנים ולר''מ אפילו לשלשה ור''ש לית ליה כדאמרן מודה הוא דבשעיר הנעשה בפנים דכ''ע לא פליגי שאינו מכפר שום כפרה של אחרים אלא תולה ביש בה ידיעה בתחילה בלבד:
אמר ר' יוסי בר בון. דלא היא דטעמא דר''ש הוי משום דס''ל דאין אחד מכפר כפרת חבירו דכמו דר' יודה חלק שיטת ר''מ כלומר מחלק בשיטתו דר''מ ס''ל דכל השעירים כפרתן שוה הן ור''י חולק על שיטתו ומחלק כפרתן דקאמר שעירי רגלים ושל ר''ח הן דמכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אבל לא על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף דאותה שעיר החיצון של יה''כ מכפר כך הוא מחלק ר''ש בשטת ר' יודה וס''ל דאין של ר''ח מכפר כפרת של שעירי הרגלים וטעמיה דלא ס''ל שהוקבעה כפרה אחת לשניהם ואם אתה אומר דשל ר''ח מכפר על טמא שאכל טהור וע''כ בהאי דלאו בר קרבן הוא דהיינו טומאת קדש דאיירינן וא''כ זו היא כפרת של שעירי רגלים ואין שנים מכפרים כפרה אחת לדידיה והלכך הוא דקאמר דשל ר''ח בטהור שאכל טמא הוא דמכפר:
מה חמית מימר. דדרשת ג''ש ומוקי לה בטהור שאכל טמא או נימר דעון העדה קאי על טומאת הגוף ובטמא שאכל בשר קדש טהור הוא דמכפר וכגון דלאו בר קרבן הוא כלל שלא היה לו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ומכפר כפרת שעירי הרגלים:
אף כאן עון הקריבין. האוכל בשר קדש טמא והוא טהור:
עון הקריבין. טומאת בשר ולא עון המקריבין שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם ועל החלב ועל הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה הציץ שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר:
ונאמר להלן. בציץ ונשא אהרן את עון הקדשים:
מאי כדון. אכתי היאך שמעינן דהאי לשאת את עון העדה בטהור שאכל את הטמא הוא:
אלא כן אנן קיימין. על כרחך דאותו שעיר שנשרף של ר''ח היה:
אין כיוצא בו לדורות. והרי תשובתו של אהרן למשה היה שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה שהותרה אנינות אבל זה קדשי דורות הוא וא''כ אין זה שעיר של מלואים שאין כיוצא בו לדורות:
אם בשעיר של יה''כ. כלומר בשעיר של מלואים ועל שם דיה''כ הוא ג''כ שמיני של פרישה כמו שמיני של מלואים באותו הפעם ומהתם הוא דגמרינן לפרישה דכ''ג קרי לי' יה''כ ועוד דבאותו היום נתכפר להן מעשה עגל וזהו השעיר לחטאת של בני ישראל:
על שבטו מכפר. מאי לשאת את עון העדה דקאמר:
מה אנן קיימין. דאיזה שעיר היה זה שאמר להם ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה:
ואותה נתן לכם וגו'. טעמיה דר''ש מפרש בשעיר ר''ת דבשעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף כתי' ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וזה של ר''ת היה כדמפרש ואזיל דשלשה שעירים היו שם באותו היום שהוקם המשכן שעיר ר''ח ושעיר נחשון דבכל הנשיאים נאמר שעיר עזים א' לחטאת ושעיר של יום שמיני למלואים דכתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ודריש לה לקמיה שהשנים אכלו ושל ר''ת הוא דנשרף:
שָׁעִיר שֶׁלֹּא קָרַב בָּרֶגֶל יִיקָרֵב בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. לֹא קָרַב בְּרֹאשׁ 6a חוֹדֶשׁ יִקָּרֵב לְהַבָּא. שֶׁמִּתְּחִילָּה לֹא הוּקְדְּשׁוּ קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר אֶלָּא לִיקָּרֵב עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שעיר שלא קרב ברגל. אפי' לר''ש קאמר ובתוספתא פ''א גרסי' הכי בהדיא ומודה ר''ש בשעיר שלא קרב ברגל יקרב בר''ת לא קרב בראש חדש יקרב ביה''כ לא קרב ביה''כ יקרב ברגל הבא שמתחלה לא הוקדשו קרבנות הציבור אלא על מנת שיקרבו על מזבח החיצון. כלומר שהרי על מנת שיקרב על מזבח החיצון הוקדש זה ולפיכך אם לא קרב בזה יקרב בזה שהכל על מזבח החיצון הוא קרב:
וְלֹא כְבָר כִּיפֵּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב חַג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְתַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כבר כיפר. כפרה זו ביום הכפורים. שהרי כשנאבד זה הקריבו אחר ביה''כ ואמאי יקרב ברגל הבא ולדברי ר''מ פריך דס''ל דכפרתן שוין הן. א''נ דעל דברי ר''מ דמתני' פריך דהואיל וכפרתן שוין הן מפני מה הן קרבין ברגל שאחר יה''כ והוא חג הסוכות מה שכבר כיפר שעיר של יה''כ דבשלמא חג השבועות ל''ק דאיכא למימר דנ''מ לטומאה שאירעה בימים שבין פסח לשבועות אבל בין יה''כ לסוכות ס''ד דאין סברא דבשביל אלו הד' ימים נאמר דקבעה התורה לכפרה במה שכבר כיפר ביה''כ שלפניו:
מכיון דכתיב וכו'. כלומ' מכיון דשעירי הרגלים בכולהו רגלים כתיבי א''כ שוין הן בכפר' אחת דמה שרגל זה מכפר רגל זה מכפר:
מכיון שכולן וכו'. כלומר אפי' למ''ד שבזה שוין הן שכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו נמי ככפרה אחת דמיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source